כפר שבו נולדתי באיזור טרנסילבניה (רומניה של היום) חזרו מאוושויץ כ30 איש מבערך 3000 !!!
הם הקימו מחדש את הקהילה מפוארת שהייתה במקום קודם לזוועות שנפלו עליהם. ברגע שהקהילה עמדה על הרגלים הם הזמינו רב שיעמוד בראשם וינהיג אותם. זאת בעיקר בשל העובדה שכולם ללא יוצא מהכלל יהודים דתיים היו ! אגב הכפר נימצא במרחק של כ40 ק"מ מהעיר סאטמר...אז אולי זה מבהיר יותר את אדיקותם של האנשים.
הרב שהוזמן היה אדם דתי מאד מאד - מחסידי סאטמר אך הוא הגיע מהעיר צ`רנוביץ שהיום באוקריינה. האיש, כמו כולם, היה ניצול שואה . הוא דיבר רק יידיש. היהודים המקומיים דיברו נוסף ליידיש גם הונגרית ומעטים מאד דיברו קצת רומנית גם.
אך סיפורי זה הוא לא על אנשי הקהילה אלא על הרב ששמו היה ברגר..אבל באופן מוזר רק מעטים מאד ידעו את שמו. כלם קראו לו "שויחט". כולם קראו לו כך לא סתם - האיש היה גם רב, גם מוהל וגם שוחט. כיוון שכולם אכלו רק כשר ובקר כשר לא היה בנמצא - אז הנוהג היה שכל יום חמישי, כל משפחה יהודית קונה בשוק אווז או שתיים ושלחים את הילדים עם האווז, הברוז או התרנגולת ל"שויחט"....הוא היה עושה את השחיטה ככה בתוך צריף קטן ואחרי שביצע את החתך היה זורק את העוף לחצר..מחזה בהחלט לא נעים.
אבל לא לקחנו את זה מי יודע מה ללב..
ל"שויחט" ברגר היה בן מנשואיו שלפני השואה. בן זה ניצל מהשואה והוא עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער". כאן הוא השתלב באחד הקיבוצים בצפון הארץ ו...כמובן התפקר לגמרי . כעבור כמה שנים הוא אף התחתן בקיבוץ ושלח לאביו ה"שויחט" תמונות מהקיבוץ. באחד התמונות ניראתה בריכת השחיה של הקיבוץ ובבריכה חברי וחברות הקיבוץ בביגדי ים מבלים ומתרחצים !!!!
עכשיו ככה יש כמה שמועות למה שהתרחש כאשר ה"שויחט" ראה את התמונה :
גירסה אחת אומרת שהוא קרע את התמונות לחתכות וזרק אותם לתנור שבמטבח תוך כדי זעקות שבר של המשפט "דער היילגע ארץ איסרואל.." שאומר "ארץ ישראל האהובה/יקרה "
גירסה שנייה אומרת שהוא רק בכה וחזר על המשפט "דר היילגע ארץ איסרואל "
0ראץ ישראל ההאהובה
