אני מודע לעובדה שעכשיו פסח....וגם לעובדה שמעטים, מעטים מאד קוראים את הדברים שמועלים כאן ובכל זאת...אני רוצה לספר סיפור קטן. קטן מאד .
הסיפור הוא עלי - כן עלי...יצחק או איציק-סרואל כפי שקראו לי אז בתחילת שנות ה60 בכפר ההונגרי/רומני בגבול הונגריה/רומניה. על הכפר/עיירה ועל יהודיה כבר סיפרתי
בסיפורי הקודם, רק אזכיר שהקהילה היהודית הקטנה במקום חייה בדוחק רב, בשולי החברה אך קיימה חיים יהודיים שלמים, כולל "חידר" ותלמוד תורה לילדים כדי שידעו יהדות והילכי היהדות.
ה"חידר" היה קטן, הכיל כ30 ילדים בגילאים שונים ועל כולם ניצח בגאון "מלמד", טיפוס די אכזר כפי שאני זוכר אותו אבל לימד תורה ותלמוד, והילדים למדו.
יום אחד, ערב חנוכה, אסף ה"מלמד" את כל ילדי ה"חידר" במרכז השטיבל. כאשר ה"מלמד" היה אוסף את כולנו למרכז החדר כולנו ידענו שה"מלמד" יספר סיפור...פעם סיפור על משה רבינו, פעם סיפור על יציאת מצרים וכד'. אבל הפעם ה"מלמד" לא סיפר סיפור אלא הסביר שמארץ ישראל הגיע חבילה. את החבילה שלח יהודי מהכפר שעלה כמה שנים קודם לכן לארץ.
בחבילה היו שני סידורי תפילה עם כריחה קשה ושחורה והפלא הגדול..דפי ה"סידור" היו דקים דקים ועדינים ביותר, חצי שקופים ו...בעלי ריח נפלא של תפוזים !!! פלא - דפים עם ריח של תפוזים. כל ה"חידר" היה המום מהפלא.
אבל בחבילה היו עוד הפתעות :
שני סביבונים בגודל של כ4 סנטימטר עשויים מפלסטיק צהוב אדום !
דבר כזה אף אחד לא ראה קודם לכן !!!
המלמד הכריז בקולו האדיר שהסידורים יהיו רכושם של שני לומדי התלמוד הטובים ביותר אבל הסביבונים יכנסו להגרלה חופשית בין כל ילדי ה"חידר" !!
אני לא כל כך הייתי חלק אינטגראלי של ה"חידר". לא הייתי מגיע באופן קבוע, לא מפני שהורי לא דאגו לכך שבכל יום אלך ל"חידר" מצוייד באוכל וברכות של אמי..אבל אני הייתי הולך לשוטט בכפר...מה לעשות הכפר וילדי הצוענים עינינו אותי הרבה יותר.
כולם ידעו שאני חובב "הרפתקאות"...ולמרות שהייתי רק בן 10 בערך ידעתי לחלוב פרה בלי בעיות, לרדוף אחרי אווזים אפילו לרכב על סוס בלי אוכף כדרך ילדי הצוענים אבל מעל הכל, אהבתי להסתובב בביצות מסביב לכפר ולחזור הביתה מלוכלך .
אבל באותו היום הייתי ב"חידר"..
החלה ההגרלה והמתח היה עצום...ואני בשקט בשקט מימלתי בשקט "רבויני של עוילום...תעזור לי רק הפעם" (ביידיש כמובן..)
את המשפט הזה שמעתי מאימי שהייתה ניצולת שואה כמו כל היהודים בכפר. היא סיפרה שברגע מסויים בהיותה באוושויץ, ביגלל פצע שהיה לה באיזור הצלעות, היא לא עברה בהצלחה את הסלקציה ולכן נשלחה לטור של הנשים שנבחרו להשמדה. ואז, כך אימי סיפרה, ציטטה בשקט בשקט את המשפט "...רבויני של עוילום עזור לי רק הפעם..". ואז, כך סיפרה אימי הגיעה הונגרי ששימש באוושויץ כשומר ואותו הכירה עוד מהונגריה. הבחור ראה אותה ודחף אותה לתוך חדרון קטן שם ישבה אימי שלושה ימים . אז, אחרי הכמה ימים שישבה אימי סגורה בחדר נידח באחד הבלוקים באוושויץ, היגיע ההונגרי והחזיר אותה לבלוק אחר. כך אימי ניצלה מהשמדה ודאית.
אני אימצתי לי את המשפט וחזרתי עליו בשקט בשקט, בלב בהגרלת הסביבות הצהוב אדום מפלסטיק שהגיע מארץ ישראל
החלה ההגרלה..הפתקים נפתחו ו...אני כן אני זה שלא היה חלק מהחברה וה"חידר" והשונה זכיתי בסביבון !! הוא היה שלי ! כולם כולם קינאו בי מאד - אפשר היה להבחין במבטים של הפליאה..איך..איך זה שאיציק-סרואל זה שלא ממש תלמיד חוכם.. זה שלא ממש חלק מקהילה, זה שמסתובב עם צוענים ורוכב על סוס באמצע הכפר בלי בושה בלי אוכף והרבה פעמים רק בתחתונים (כמו ילדי הצוענים) זכה בפלא מארץ ישראל.
אבל לי היה סוד שאף אחד לא ידע עליו...רק אני !!! רבוני של עוילום - המשפט שהיציל את אימי באוושויץ בא לעזרתי.
הייתי בן 10
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה